בן בכור לאסתר ואברהם. נולד ביום ו' באב תשי"א (8.8.1951) במושב רמות מאיר, ולו אח ואחות.

מאיר היה הבן הראשון שנולד במושב רמות מאיר, ושם גדל והתחנך. לאחר שסיים את גן הילדים במושב, למד בבית הספר היסודי במזכרת בתיה הסמוכה. בנערותו למד בבית הספר המקצועי "עמל" בנס ציונה וסיים את לימודיו במגמת מסגרות. כמו כן עזר להוריו ברפת שבמשק המשפחתי.

בילדותו ובנערותו כינו אותו "ילד טבע" בשל אהבתו לטבע ולבעלי חיים, והוא גידל כלבים וסוס שעליו רכב במשך שנים. היה ילד אהוב ואהוד על סובביו.

בשנת 1969 התגייס לצה"ל ושובץ בפלוגת ההנדסה (פלחה"ן) של חטיבת הצנחנים בחיל הרגלים.

לאחר שהשתחרר מצה"ל החל לעבוד בחברת "חריש" כנהג טרקטור, בזכות ניסיונו הרב בעבודה במשק.

כשהיה חייל בשנת 1970 פגש מאיר את שושנה (שוש) בסדרת חינוך בפתח תקווה. היא ראתה בו חייל יפה תואר ונוכחה לדעת שהוא יפה עוד יותר בפנימיותו ובאישיותו. ביום 18.1.1973 הם נישאו.

באוקטובר 1973, עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, הוא נקרא לשירות המילואים הראשון שלו, וסופח ליחידת הנדסה ברמת הגולן. בקרב בחאן אֻרנבה הזחל"ם שבו נסע ספג פגיעה קשה. כל החיילים שישבו עימו נהרגו, והוא עצמו נפצע. בעקבות זאת אושפז למשך כמה ימים בבית חולים ולאחר מכן שב ליחידתו.

בתום המלחמה שב לבית המשפחה במושב גני יוחנן הסמוך לרחובות. למאיר ושוש נולדו שתי בנות – גלית וטל. הוא היה בן זוג ואב אוהב ומסור עד מאוד, וגם דאגן. לעיתים קרובות הצטרף לבנותיו כהורה מלווה בטיולי בית הספר. כמו כן אהב לקחת אותן להצגות תיאטרון ותמיד עמד לרשותן להסיען לאן שביקשו. לעיתים היה מבשל למשפחה בישולים פרי דמיונו. אהב לטייל, וכל המשפחה הרבתה לנסוע לטיולים ולפיקניקים ברחבי הארץ.

במושב מילא מאיר את תפקיד רכז הביטחון השוטף (רב"ש). כל אימת שהזעיקו אותו, ביום ובלילה, היה מזנק מיד וחש למקום האירוע.

במשך שנים המשיך לשרת במילואים עם חבריו. כשקיבל צו מילואים, היו עיניו נוצצות מהתרגשות משום ששמח להיפגש עם החברים מהיחידה.

במלחמת לבנון הראשונה שפרצה בשנת 1982 נקרא לשירות מילואים ונפצע קשה. במשך כמה ימים היה משותק, ולאחר שהחלים נותרו קשיים בהליכה שהלכו וגברו.

בתום תקופת השיקום נסע לעבוד בארצות הברית עם חבר ילדות שביקש לעזור לו. כעבור כמה חודשים הצטרפו אליו רעייתו ובנותיו, ובתקופה זו הרבו לטייל בנופים החדשים, גילו תרבויות חדשות וביקרו ברחבי המדינה במוזאונים ובתצוגות של בעלי חיים, מכיוון שכל כך אהב בעלי חיים.

כאשר מצבו הבריאותי החמיר, נאלץ להפסיק לעבוד ולשוב לישראל. כמה שנים אחרי פציעתו, התפרצה אצל מאיר מחלת טרשת נפוצה והוא נעזר בקביים, אך לאחר מכן נאלץ להתנייד באמצעות כיסא גלגלים. אף על פי כן במלחמת המפרץ בשנת 1990 התגייס שוב לשירות מילואים.

בנותיו בגרו, ובחתונות שלהן נמלא מאיר גאווה. כעבור זמן נהנה להיות סב לשלוש נכדות – מאיה, רוני ואריאל.

גם כשמצבו החמיר עד כדי כך שהתקשה לקום ממיטתו, חבריו מהשירות הסדיר, מהמילואים ומהעבודה שמרו עימו על קשר והמשיכו לבקרו ולהתעניין בשלומו. במפגשים עם חברים מהצבא היה מאושר. הוא לא החמיץ אף מפגש, תמיד היה במרכז החבורה ונהג לספר לכולם סיפורים. הם וכן בני משפחתו כינו אותו "מאירק'ה" ו"חורו". מכריו ואוהביו תיארו אותו כאדם אמיץ, חרוץ, טוב לב וחכם, עם תובנות ורגישות גבוהה לזולת ובעל חוש הומור.

מאיר חרוסטובסקי נפטר ביום כ"ב בניסן תשע"ד (22.4.2014). בן שישים ושלוש היה בפטירתו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין במזכרת בתיה. הותיר אישה, שתי בנות, שלוש נכדות, אח ואחות.

רעייתו שוש כתבה: "כולנו אמונים ובטוחים שאתה, למעלה מגן עדן, מביט בנו ומוסר שאתה בריא, צוחק, מצחיק ועוזר לכולם, כמו שבחיים האמיתיים היית ... מאיר, אני שוש מבטיחה לך בפני כולם, שזיכרונך יהיה בליבי לנצח נצחים ואזכור את טוב ליבך, את הבעל הנאמן והמסור לי ולבנותיך גלית וטל. תמיד הענקת חום, אהבה, דאגה ואכפתיות, דברים שאינם מובנים מאליהם".

חבריו של מאיר ליחידה הניחו אבן מרמת הגולן לזכרו באנדרטה לנופלים מגדוד הסיור של הצנחנים, שהוקמה סמוך לשער האריות בירושלים.

שוש, רעייתו האהובה של מאיר, שטיפלה בו במסירות כל חייו, נפטרה מארוע מוחי ביום כ"ט בניסן תשפ"ג (20.4.2024) והובאה למנוחות לצידו.